בנם של חיה ואשר. נולד ביום י' בסיוון תשנ"ו (28.5.1996) ברמלה. אח צעיר לתום ואיל.

אוֹרי, ילד שהפיץ אור ואהבה מיום היוולדו, גדל והתחנך במודיעין. כבר בגן נתן לכל אחד מהילדים שלצידו תחושה שהוא חברו הטוב ביותר.

למד בבית ספר יסודי ולאחר מכן בבית הספר העל-יסודי "יחד" בעיר. ביוזמתו ובאופן עצמאי בנה סדר יום ברור ומאורגן ואסטרטגיות לניהול עצמי שסייעו לו בלימודים בפרט ובהשגת מטרותיו ויעדיו בכלל. כבר אז בלט ברגישותו לזולת, כאשר הפך למעין מורה דרך עבור תלמיד חדש שחווה קשיי הסתגלות.

אורי ידע לרגש ולהצחיק, אהב מוזיקה, בורך ביצירתיות ובכישרון מוזיקלי, שר להנאתו וניגן בגיטרה. בתום ארוחות משפחתיות שלף אותה ופצח בנגינה, ולעיתים אלתר שירים בסגנון "ראפ". בבר המצווה שלו חיבר שיר, הלחין אותו ושר בפני האורחים בביטחון: "בתוך הסערה / החברים שואלים מה קרה / התבגרות זה לא משחק / קח את הזמן לאט לאט / אולי רוב הזמן כועסים / אבל לוקחים באיזי את החיים / זה קשה, זה קשה / אבל נצליח להשלים עם זה, / זה קשה, זה קשה, / אבל בסוף נצליח לשנות את זה".

בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל, שובץ בחיל השריון ומונה לתפקיד בשלישות יחידת שריון. תרם רבות בתפקידו, ומפקדיו העריכו אותו על רצינותו ועל דבקותו בערכים.

ביחידה הכיר חייל שסבל מבדידות, וכפי שעשה אורי בעבר, בעזרת נגינה ושירים העביר לו את המסר שהוא מזדהה עימו ומבין את מצוקתו, עד שהצליח להתקרב אליו ולעזור.

לאחר שחרורו מצה"ל למד לתואר ראשון בתקשורת באוניברסיטת אריאל בשומרון, ושם רכש לו חברים קרובים וגיבש סביבו חבורה. "הדבק של התואר שלנו", סיפר אחד מחבריו.

המשפחה הייתה עבורו בראש סדר העדיפויות, והוא דאג לבני משפחתו, ביקש לעזור, ומתוך שמחת החיים שלו והיכולת ליהנות מהרגע רצה שגם הם יהיו שמחים, שיהיה להם טוב ושיהיו יחד. הייתה לו נוכחות בבית, והוא היה מעורב בעשייה היומיומית הביתית ותרם לאווירה החיובית. כך למשל ניקה וסידר את המטבח טרם שובה של אימו מהעבודה.

אורי טיפח קשר קרוב עם כל בני המשפחה, וקשר מיוחד היה לו עם שתי סבותיו. לסבתו מצד אימו סייע בסבלנות, לקח אותה לקניות ונהנה לבלות במחיצתה, ואת סבתו מצד אביו, שלא הייתה בקו הבריאות, ניסה לעודד ולשעשע.

צנוע, טוֹב לב, לא שיפוטי וחברותי, הרבה אורי לפזר אהבה בכל הזדמנות, חיבר בין בני אדם שונים זה מזה ואף מקוטבים ולא השאיר אף אחד מאחור. "איש של אנשים", תיארו אותו, וחברים רבים הקיפו אותו, אהבו אותו וסמכו עליו בעיניים עצומות.

הודות לאינטליגנציה הרגשית הגבוהה שלו ראה לעומק את מי שמולו וידע לומר ולעשות את הדבר הנכון עבור כל אחד ואחת. חברים התייעצו עימו בעניינים אישיים משום שידע להתבונן בתמונה מכמה נקודות מבט ולהגיע לתובנות שסייעו להתמודדות. "נשמה טיפולית", תיארה אותו אימו. כשהתבקש להגדיר את עצמו בשש מילים במסגרת תרגיל באוניברסיטה, בחר בחמש מילים בלבד: "אני אורי, מאיר ומבין אותך".

רציני, אידיאליסט, פציפיסט בכל רמ"ח איבריו ולוחם צדק אמיתי, אהב שלום ורדף שלום. לעיתים היו מאבקיו סוערים, אך תמיד נבעו מהלהט הפנימי לעשות טוב ולמנוע עוולות.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו היום הוזעק אורי לשירות מילואים בפלוגת הסיוע המנהלתי (פלס"ם) של גדוד 8119 בחטיבת "ירושלים", במסגרת חיל משאבי אנוש, והתייצב בבסיס במערב הנגב. בתפקידו נדרש בין היתר להעביר לכתב יד מכתבים של הורים שנשלחו בהודעות בטלפון הנייד ללוחמים הנמצאים באזורים ללא קליטה סלולרית.

את מטלותיו ביצע עד השעות הקטנות של הלילה כדי שכל חייל יקבל את ההודעות כבר למוחרת היום, משום שהבין את חשיבות הדבר ואת הדחיפות.

כעבור כחודשיים שוחרר משירות המילואים ובילה את התקופה הבאה בביתו ובחיק משפחתו.

בפברואר 2024 בחר להתגייס שוב למילואים אף שלא היה חייב לעשות זאת, והפעם לפעילות באזור גוש עציון. את משימותיו עשה מתוך תחושת אחריות ומכל הלב. "המסירות שלך לדאוג לכל הלוחמים הייתה השראה", כתב מפקדו.

ביום 16.2.2024 שם פעמיו לביתו שבמודיעין לחופשת סוף שבוע. הוא הצטרף לנסיעה ברכב שיצא מהבסיס, וירד בצומת ראם (מסמיה). בעת שהמתין לאוטובוס הגיע מחבל והחל לירות בעומדים בתחנה. המחבל פגע באורי והרגוֹ. בפיגוע נהרג צעיר נוסף, וארבעה בני אדם נפצעו.

רב-סמל אורי יעיש נפל בעת מילוי תפקידו במהלך המלחמה ביום ז' באדר א' תשפ"ד (16.2.2024). בן עשרים ושבע בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במודיעין. הותיר הורים, אחות ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.

הוריו החליטו לתרום את איבריו, משום שידעו מעל לכל ספק שאורי היה בוחר לתת את כל כולו למען הצלת נפשות.

ספדה אימו: "לא חושבת שאצליח להשלים עם זה או לשנות את זה, אבל בהחלט אצליח בזכות האור שלך לראות את האור גם באפלה הגדולה ביותר. יחד כמשפחה נצליח לשנות את הימים הקשים לימים שמחים, בדיוק כמו שהיית. שמח. בדיוק כמו שהיית רוצה".

חברת המשפחה, לירון דניאל ראבי, חיברה לזכרו את השיר "אתה עכשיו ירח", והיוצרת לאה שבת הלחינה ושרה אותו: "אני שתיקות, אני דפיקות / אני צעקות שמתאפקות / כל השעות, כל הדקות / אני כאב בלי הפסקות / אם יפתחו לי את הלב / ימצאו שם את עיניך / לא אתן לשום זאב / שוב להתקרב אליך. // אני חידות, אני סודות / אני סרנדות עצובות / בעליות, בירידות / אני תקוות מתנדנדות. // אתה עכשיו ירח, אורך עליי זורח / תנגן לי בלילות, חיבוקים ונשיקות / אתה עכשיו ירח / אורך עליי זורח / תנגן לי בתפילות / קצת תשובות לשאלות. // על מדרגות, על הגגות / געגועים כמו שאגות / כל השעות, כל הדקות / אני כאב בלי הפסקות. // מול החומות, מול תהומות / אני איילות שנלחמות / בעליות, בירידות / רצות נופלות ושוב קמות".

מוקירי זכרו הדפיסו מדבקות עם תמונתו והציטוט: "אני אורי, מאיר ומבין אותך".

דפי אינטרנט הוקדשו לזכרו באתר עיריית מודיעין-מכבים-רעות ובאתר אוניברסיטת אריאל בשומרון.

בחצר בית הספר העל-יסודי "יחד" נחנך ספסל לזכרו של אורי והוצב שלט עם תמונתו ודברי הנצחה.

במודיעין נחנך בטקס משעול על שמו, ובו הונחה אבן זיכרון שעליה דברי הנצחה וקוד QR המוביל לאתר המספר את סיפורו.

אורי מונצח באנדרטת חיל משאבי האנוש שבמחנה תל השומר ברמת גן.